החלטה בתיק ב"ש 6638/06

לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 2104/06.

הרקע לבקשה

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום (ת"פ 2104/06) המייחס לו מספר עבירות על פי חוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

המדובר בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, והתחזות לאחר.

העבירות הנ"ל בוצעו סמוך לראשית שנת 2004, והמבקשת טוענת כי המשיב קשר, יחד עם אחיו אברהם לוגסי, ושניים נוספים, קשר לביצוע מעשי הונאה רחבי היקף, המכונים בכתב האישום כ"עוקץ" (כמפורט להלן).

ביום 2.3.04, במהלך החקירה בעניין, הגיעו שוטרים לדירתו של המשיב, ובהעדרו דיברו עם חברתו אשר שוחחה עימו בטלפון, ואף איפשרה להם לשוחח עימו. משביקשו ממנו להגיע לביתו, הודיעם כי אין צורך שימתינו שם, וכי הוא יסגיר עצמו תוך שעה, ויתייצב בתחנת משטרת רחובות. המשיב לא התייצב, ולמעשה נעלם, עד למעצרו ביום 14.6.06, למעלה משנתיים מאז שיחת הטלפון.

במשך התקופה ניסו לאתרו אך הדבר לא צלח.

ביני לביני, אחיו אברהם הועמד לדין (בפני מותב זה) בגין אותה פרשה, נדון, הורשע, דינו נגזר, והוא ריצה תקופת מאסר, ועתה נוכח באולם בית המשפט בדיון בבקשה זו.

הבקשה

2.         המבקשת טוענת כי בידיה ראיות לכאורה, וכי העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מעצר לפי סעיפים 21(א)(1)(א) ו-(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). עיקר טענת המבקשת הינה כי נסיבות המקרה ומהותן, יוצרות יסוד סביר לחשש, כי שחרור המשיב או אי מעצרו, יביא להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש, ולפיכך אין תחליף ראוי למעצר המשיב עד תום ההליכים.

דיון

3.         סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד י' זילברברג, הודיע בפתח טיעוניו, כי "לצורך הדיון הזה יש ראיות לכאורה". כן טען הסנגור כי אין למשיב עבר פלילי,  וכי משנת 2004 ועד מעצרו לא נפתחו נגדו תיקים. ב"כ המבקשת, עו"ד בראונר, העדיף לנסח זאת באופן שמאז שהמשיב נעלם ועד מעצרו "אין לו תיקי מב"ד".

המחלוקת הינה, אפוא, האם היעלמותו של המשיב מקימה עילת מעצר.

4.         המבקשת הציגה לפני אסופת מזכרים, דוחות ומברקים על פעילות המשטרה לאיתורו של המשיב, בשלוש תקופות עיקריות. האחת, בשנת 2004 בסמוך לאחר העלמו, השניה, מחודש ספטמבר 2005, והשלישית, מחודש מרץ 2006.

בהקשר זה טוען ב"כ המשיב כי, העדר נחישות של המשטרה לאיתורו של המשיב, מלמדת כי אין הוא כה מסוכן, ובמאמץ לא רב היתה יכולה המשטרה לאתרו על ידי פעולת איכון של טלפון סלולארי.

לעניין פעולת האיכון קשה להתייחס בשלב זה, באשר אין בידי נתונים האם אכן היה בידיו טלפון שהמשטרה ידעה את מספרו. באותה מידה, ניתן לומר כי סביר להניח שאדם המבקש להימלט מהמשטרה, לא יעשה שימוש בטלפון הרשום על שמו.

אשר לטענה כי בעבירות כגון אלה אין מניעה לשחרר לחלופת מעצר, באופן שיהא במעצר בית תחת פיקוחו של אביו שאינו עובד עקב תאונה, ובפיקוח אלקטרוני, הרי שעל מנת לבחון חלופת מעצר, ראשית עלינו לבחון את השאלה האם העלמותו של המשיב במשך למעלה משנתיים, מעלה חשש להמלטות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש, אם וכאשר יושת עליו.

המתווה הנורמטיבי

5.         סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שכותרתו: "מעצר לאחר הגשת כתב אישום", קובע: